במדינות דמוקרטיות השלטון והאזרחים כפופים לחוק וחובת הציות לחוק חלה על כולם. החוקים מתקבלים בהליך דמוקרטי שמתבצע ברשות המחוקקת של אותה מדינה. החוק קובע מה אסור ומה מותר לעשות.
כל הפרה של החוק, כלומר עבירה על החוק, נקראת עבריינות.
זוהי הפרת חוק הנעשית על ידי אדם שמשמש בתפקיד במערכת השלטונית או הציבורית, והוא מנצל את סמכותו לרעה כדי לשרת אינטרסים אישיים או קבוצתיים מגזריים או תפיסה אידיאולוגית כלשהי.
זוהי פעולה לא-חוקית כגון פגיעה פיזית, הסתה לאלימות, פעולה לא-חוקית שאיננה אלימה וכו׳, שמכוונת כנגד נציגי השלטון או מוסדות המדינה או ארגונים שונים או כל אדם בשל עמדתו הפוליטית. הפעולה הלא-חוקית נובעת מתוך עמדה פוליטית או אידיאולוגית ומתוך רצון לקדם אותה. כמובן שעבריינות כזאת מהווה איום על הדמוקרטיה ועל המשטר הדמוקרטי.
זוהי הפרת חוק במצב של קונפליקט פנימי בין המוסר, המצפון, האידיאולוגיה הפוליטית או אמונה דתית של אדם לבין החוק. במצב כזה האדם מעדיף את צו-מצפונו או את העמדה האידיאולוגית שלו על פני חובת הציות לחוק. אדם כזה מוכן לשלם את המחיר על אי-ציות לחוק ולשאת בעונש.
זוהי הוראה אשר ניתנת על ידי מפקד מוסמך או רשות מוסמכת. ההוראה סותרת ערכי מוסר ומצפון אנושי בסיסיים, ״דגל שחור״ מתנוסס מעליה, ״אי-חוקיותה דוקרת את העין ומקוממת את הלב״. כלומר, אי-החוקיות ואי-המוסריות גלויה ומובהקת. לפקודה כזאת חובה שלא-לציית אפילו במסגרת הצבאית, ציות לפקודה זאת יגרום להעמדה לדין של נותן הפקודה והמבצע אותה.